מנורה של חסרונות/ אורלי מלכיאל
פתיחה:
מתחלקים לזוגות. כל אחת שואל את בת זוג שלוש שאלות: לשאול בזוגות שאלה חוזרת שוב ושוב (מגשים) מה טוב? מה חסר לך? על מה תודה?
לימוד:
- מנורה של חסרונות/ רבי נחמן מברסלב
מעשה אחד הלך מאביו, והיה במדינות אחרות ימים רבים אצל אחרים. ולזמן בא לאביו והתפאר בעצמו שלמד שם אמנות גדול: לעשות מנורה תלויה. וציווה להתאסף כל בעלי האמנויות הזה, והוא יראה להם חוכמתו בזה האמנות. וכן עשה אביו. וקיבץ כל בעלי האמנויות הזאת לראות גדולת הבן, מה שפעל בכל הימים האלה שהיה ביד אחרים. והבן הוציא מנורה אחת שעשה והייתה מגונה מאד בעיני כולם. ואביו הלך אצלם, וביקש מאתם שיגלו לו האמת. והוכרחו להודיע האמת שהיא מגונה מאד. והבן התפאר: הלא ראיתם חכמת אמנותי. והודיע לו אביו שלא נראה יפה בעיני כולם. והשיב לו הבן אדרבא! בזה הראיתי גדולתי. כי הראיתי לכולם חסרונם. כי בזאת המנורה נמצאים החסרונות של כל אחד מהבעלי אמנות הנמצאים כאן. הלא תראה, שאצל זה מגונה חתיכה זו, אבל חתיכה אחרת יפה אצלו מאד. ואצל אחר להיפך, אדרבא זאת החתיכה שהיא מגונה אצל חברו יפה ונפלאה בעיניו, רק זאת החתיכה מגונה, וכן אצל כולם: מה שרע בעיני זה יפה בעיני חברו וכן להיפך. ועשיתי מנורה זאת מחסרונות לבדם. להראות לכולם שאין להם שלמות, ויש לכל אחד חסרון. כי מה שיפה בעיניו הוא חסרון בעיני חברו אבל באמת אני יכול לעשות כתיקונו. אם היו יודעים כל החסרונות והנמנעים של הדבר, היו יודעים מהות הדבר אף שלא ראו אותו מעולם.
2. ליקוטי מוהר"ן תורה פט'
"ותחסרהו מעט מאלוקים, וכבוד והדר תעטרהו (תהילים ח'). הנה ידוע, כי כל מה שחסר לאדם, הן ברוחני והן בגשמי, החסרון הוא בהשכינה, שהוא בחינת אלוקים. וזהו: ותחסרהו – בודאי – מעט מאלוקים; היינו החסרון בודאי מאלוקים, היינו בהשכינה. אך כשידע זאת, שהחסרון הוא למעלה ולמטה, בוודאי יהיה לו צער גדול ועצבות, ולא יוכל לעבוד השם יתברך בשמחה, לכך צריך להשיב לעצמו: מה אני ומה חיי; כי המלך בעצמו מספר לי החסרון שלו, וכי יש כבוד גדול מזה? מתוך כך בא לשמחה גדולה, ונתחדשו המוחין שלו. וזהו: וכבוד והדר תעטרהו – היינו על ידי כבוד והדר שיש לו, שהמלך בעצמו מספר לו החסרון, תעטרהו במוחין חדשים."
3. תהילים קמה "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו"...
4. שיחות הר"ן רלח
וְאָמַר עַל עַצְמוֹ: כְּשֶׁמַּגִּיעַ הַיּוֹם אֲנִי מוֹסֵר כָּל תְּנוּעוֹת שֶׁלִּי שֶׁל כָּל הַיּוֹם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַתְּנוּעוֹת שֶׁלִּי וְשֶׁל בָּנַי וְשֶׁל הַתְּלוּיִים בִּי שֶׁיִּהְיוּ הַכּל כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְכוּ' וְכוּ'. וְכֵן כְּשֶׁמַּגִּיעַ שַׁבָּת אוֹ יוֹם טוֹב וְכַיּוֹצֵא אֲנִי מוֹסֵר הַיּוֹם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה כָּל הַנְהָגַת אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְאַחַר כָּךְ כְּמוֹ שֶׁמִּתְנַהֵג אֶצְלוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אוֹ בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת וְכַיּוֹצֵא שׁוּב אֵינוֹ מְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ אַחַר כָּךְ כְּלָל אִם הָיָה הַנְהָגַת שֶׁל אוֹתוֹ הַיּוֹם כָּרָאוּי, וְהָבֵן.
להרחבה על הסיפור "מנורת החסרונות", מאמר של הרב דן האוזר-