"גם זו לטובה" מפגש עם נחום איש גמזו/ הרב דוב זינגר

 

  בשלב ראשון קראנו את הסיפור יחד, ושיקפנו אותו. לאחר מכן כוונו את המצלמה על נחום. השאלה המנחה הייתה: מה ניתן לדעת עליו מתוך הסיפור?

 

בבלי. תענית כ"א

 

 

ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו?

דכל מילתא דהוה סלקא ליהאמר: גם זו לטובה.

זימנא חדא בעו לשדורי ישראל דורון לבי קיסר.

אמרו: מאן ייזיל?

ייזיל נחום איש גם זודמלומד בניסין הוא.

שדרו בידיה מלא סיפטאדאבנים טובות ומרגליות

אזל בת בההוא דירה

בליליא קמו הנך דיוראיושקלינהו לסיפטיהומלונהו עפרא.

כי מטאהתם [שרינהו לסיפטא חזנהו דמלו עפרא]

בעא מלכא למקטלינהו לכולהו.

אמר:קא מחייכו בי יהודאי!

[אמר: גם זו לטובה]

אתא אליהו אדמי לה כחדמינייהו.

אמר ליה: דלמא הא עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא

דכי הוה שדיעפרא – הוו סייפיה, גילי – הוו גירי!

דכתיב: "יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו".

הויאחדא מדינתא דלא מצו למיכבשה

בדקו מיניה וכבשוה!

עיילו לבי גנזיה ומלוהו לסיפטיה אבנים טובות ומרגליות ושדרוהו ביקרא רבה.

כי אתו ביתובההוא דיורא אמרו ליה:

מאי אייתית בהדך דעבדי לך יקרא כולי האי?

אמרלהו: מאי דשקלי מהכא אמטי להתם

סתרו לדירייהו ואמטינהו לבי מלכא

אמרוליה האי עפרא דאייתי הכא מדידן הוא

בדקוה ולא אשכחוה וקטלינהו להנךדיוראי.

ולמה קראו לו נחום איש גם זו?

דשכל דבר שהיה מגיע לו

אמר: גם זו לטובה!

פעם אחת רצו ישראל לשלוח מתנה לבית הקיסר

אמרו: מי ילך?

ילך נחום איש גם זו שמלומד בניסים הוא

שלחו בידיו תיבה של אבנים טובות ומרגליות

הלך וישן בדירה אחת

בלילה קמו אותם הדיירים ולקחו את התיבה משם ומלאו אותה בעפר

כאשר הגיע לשם [פתחו את התיבה וראו אותה שמלאה עפר]

רצה המלך להרוג את כולם

אמר: צוחקים בי היהודים!

אמר: גם זו לטובה.

בא אליהו ונדמה לו כאחד מהם.

אמר לו: שמא עפר זה מעפר של אברהם אביהם הוא

כאשר היה זורק עפר היה נעשה חרבות קש חיצים

כמו שנאמר "יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו" (ישעיהו מ"א, ב).

הייתה מדינה אחת שלא יכלו לכבוש אותה

בדקו ממנו וכבשו אותה

נכנסו לבית האוצרות ומלאו את תיבנו אבנים טובות ומרגליות ושלחוהו בכבוד גדול.

כאשר חזרו לנו באותו בית אמרו לו:

מה הבאת בידך שעשו לך כבוד גדול כזה?

אמר להם: מה שלקחתי מכאן הבאתי לשם.

שברו את דירתם והביאוהו לבית המלך

אמרו לו: העפר הזה שבא לכאן משלנו הוא.

בדקו ולא מצאו בו והרגו את הדיירים ההם.

 

בבלי. ברכות נ"ד

 

משנה. מברך על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה… חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנאמר (דברים ו') ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו': בכל לבבך – בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע. ובכל נפשך – אפילו הוא נוטל את נפשך. ובכל מאדך – בכל ממונך. ד"א: בכל מאדך – בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו.

 

גמרא. ס' ע"ב. מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה? אילימא כשם שמברך על הטובה הטוב והמטיב כך מברך על הרעה הטוב והמטיב – והתנן על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת! אמר רבא: לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה. אמר ר' אחא משום ר' לוי מאי קרא חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה (תהילים ק"א)? אם חסד אשירה ואם משפט אשירה. רבי שמואל בר נחמני אמר מהכא: בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר (תהילים נ"ו) – בה' אהלל דבר זו מדה טובה, באלהים אהלל דבר זו מדת פורענות. רבי תנחום אמר מהכא: כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא (תהילים קט"ז). ורבנן אמרי מהכא: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א').

 

 

 

 

אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: "כל דעביד רחמנא לטב עביד". כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא מטא לההיא מתא בעא אושפיזא לא יהבי ליה אמר כל דעביד רחמנא לטב אזל ובת בדברא והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא אתא זיקא כבייה לשרגא אתא שונרא אכליה לתרנגולא אתא אריה אכליה לחמרא אמר כל דעביד רחמנא לטב ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה.

תרגום. אמר רב הונא בשם רב משמו של ר' מאיר וכן שנויה בברייתא בשם רבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל מה שעושה הקב"ה – לטוב הוא עושה. מסופר שרבי  עקיבא היה מהלך בדרך. הגיע לאותה עיר ביקש מלון ולא נתנו לו. אמר: כל מה שעשה ה' לטובה. הלך ולן בשדה. והיו עמו תרנגול וחמור ונר. בא הרוח וכבה הנר. בא החתול ואכל את התרנגול. בא האריה ואכל את החמור. אמר: כל מה שעשה הקב"ה לטוב עשה. בו בלילה בא גייס ושבה את העיר. אמר להם: וכל לא אמרתי לכם כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה?!

 

 

 

 

דברים של הרב דוב

 

אנחנו יודעים שנחום מלומד בניסים, אדם מאוד פסיבי, ואומר על כל דבר שהיה עולה ובא אליו: גם זו לטובה. אנחנו יודעים גם שהוא היה בעל שם ידוע, ושהוא עונה רק מתי ועל מה ששאלו אותו. איך אנחנו מבינים את המילים "מלומד בניסים"? חלק מן התשובות שעלו במעגל היו:

 

·         הנס עובר עליו – קורה לו. הוא לא מחולל ניסים או עושה ניסים – אלא אדם שהתנסה בניסים. העולם והמציאות לימדו אותו. הוא מיומן בניסים. נחום חי בעולם בו ניסים מתרחשים.

·         הוא אדם ששם לב לניסים. הוא רואה אותם. המלומד מזהה, רואה, רגיש להתרחשות. הוא לא יוצר ניסים אלא למד איך לראות ניסים. הוא פתוח לניסים. זה כישור של אמן בתחום הניסים.

·         וגם: זה שהוא מלומד – זה נס!

 

האם יש קשר בין העובדה שהוא מלומד בניסים לבין הנתון השני עליו – שאומר "גם זו לטובה"? האם אלו שתי עובדות ביוגרפיות שעומדות בפני עצמן? אם יש קשר ביניהם – מה הוא? הקשר ביניהם הוא בכך שלנחום יש "עין טובה". יש לו יכולת לראות ניסים, והיא היכולת לומר "גם זו לטובה" – על המתרחש במציאות. ויותר מכך:לנחום יש את היכולת להסתכל על המציאות כפתוחה (במקום כקופסא סגורה – תיבה). המבט של נחום פותח את המציאות. הביטוי "גם זו לטובה" איננו כמו לומר "מה שיש פה זה טוב" או "הכי טוב". האמירה "גם זו לטובה" היא פעולת פתיחה של עצמנו אל המתרחש. היא דומה לביטוי התפעלות ופליאה כמו "ואללה"! זו יכולת להסתכל על המציאות שבאה לקראתנו ממקום פתוח. במקום כעס, בהלה, רתיעה או התכנסות – יש כאן אופציה לקבל את המציאות. להיפתח אליה. כמו לומר: "נראה לאן זה ייקח אותנו… גם זה לטובה…". האמירה "גם זו לטובה" איננה רק במילים. נחום מבטא את זה גם בהבעת הפנים שלו. בסיפור, המלך זועם – וכבר בפנים של נחום אפשר לראות שהוא פותח. נחום מגיע למלך בתחושה בטוחה שהארגז מלא אבנים טובות, וכשמתברר שיש שם עפר – הוא מופתע. זו הסיטואציה. התיבה נפתחת ואנחנו יכולים להציץ בפניו של נחום. יש לו יכולת לשהות רגע מול המציאות, ולפתוח את הלב לעובדה שמולו. הוא אומר: "נראה לאן זה ייקח… זה לטובה". נחום לא אומר שתמיד יש סוף טוב, או "סמוך עלי… נצא מזה". הוא פותח בתנועה עדינה את לבו למה שקורה, להתרחשות שמולו.

 

כשאליהו מופיע ומתחולל נס – אנחנו שוב מופתעים. היינו יכולים לצפות לנס מהיר יותר, אלגנטי יותר. לפתרון הבעיה אליה נקלע נחום. אליהו מגיע, אבל לא פותר את הבעיה מייד באופן ניסי. הוא מגיע מחופש לאחד מהם – כלומר: מגיע בהסתר. ובמקום לעשות משהו שישנה את המציאות, הוא שואל שאלה: "אולי העפר הוא מעפרו של אברהם אבינו"?! אליהו פותח למלך פתח. הוא מציע למלך עצמו להסתכל על המציאות ולומר: "אולי גם זו לטובה"? בשאלה הזו, אליהו מעביר את המלך תהליך. הנס שאליהו מחולל הוא מעין שיקוף לדמותו של נחום עצמו. אין כאן קביעה שהולך להיות טוב, אלא פתיחת הלב (של המלך) לאפשרות אחרת, לפליאה מול העפר שהוא קיבל.

 

 

ועוד מדברי הלומדים…

 

*. נחום איננו פסיבי. לא בכדי דמותו קשורה לאברהם אבינו, לעפר של אברהם. אברהם דבק ביצירה, בכוח בורא. בכוח הצמיחה של הבריאה. אברהם נופל מייד למציאות רעה. ככל שהוא שוקע עמוק יותר במצרים, הוא מביא אתו כוח צמיחה יותר ויותר. זה קשור לעפר שנמצא בתיבה – עפר שמצמיח.

*. נחום אומר "גם"! הוא לא קובע את הפשר למציאות, אלא פותח פתח לכוח מניע ומפעיל של אפשרויות חדשות. האפשרות להגיד "גם" פותחת אופציות נוספות. הפרשנות שלנו למציאות הופכת לגמישה.

*. נחום אוסף לתוך הסל שלו אירועים – הוא חי בעולם של נס. לא בעולם של טוב ורע. הוא אומר על כל דבר "גם זו לטובה". ועוד משהו: למה שמו עפר במקום זהב? היו יכולים להשאיר ריק? כנראה שאם מישהו לוקח ממני משהו – הוא מביא לי משהו אחר במקומו.