logo

 

  בשלב ראשון קראנו את הסיפור יחד, ושיקפנו אותו. לאחר מכן כוונו את המצלמה על נחום. השאלה המנחה הייתה: מה ניתן לדעת עליו מתוך הסיפור?

 

בבלי. תענית כ"א

 

ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו?

דכל מילתא דהוה סלקא ליהאמר: גם זו לטובה.

זימנא חדא בעו לשדורי ישראל דורון לבי קיסר.

אמרו: מאן ייזיל?

ייזיל נחום איש גם זודמלומד בניסין הוא.

שדרו בידיה מלא סיפטאדאבנים טובות ומרגליות

אזל בת בההוא דירה

בליליא קמו הנך דיוראיושקלינהו לסיפטיהומלונהו עפרא.

כי מטאהתם [שרינהו לסיפטא חזנהו דמלו עפרא]

בעא מלכא למקטלינהו לכולהו.

אמר:קא מחייכו בי יהודאי!

[אמר: גם זו לטובה]

אתא אליהו אדמי לה כחדמינייהו.

אמר ליה: דלמא הא עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא

דכי הוה שדיעפרא – הוו סייפיה, גילי – הוו גירי!

דכתיב: "יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו".

הויאחדא מדינתא דלא מצו למיכבשה

בדקו מיניה וכבשוה!

עיילו לבי גנזיה ומלוהו לסיפטיה אבנים טובות ומרגליות ושדרוהו ביקרא רבה.

כי אתו ביתובההוא דיורא אמרו ליה:

מאי אייתית בהדך דעבדי לך יקרא כולי האי?

אמרלהו: מאי דשקלי מהכא אמטי להתם

סתרו לדירייהו ואמטינהו לבי מלכא

אמרוליה האי עפרא דאייתי הכא מדידן הוא

בדקוה ולא אשכחוה וקטלינהו להנךדיוראי.

ולמה קראו לו נחום איש גם זו?

דשכל דבר שהיה מגיע לו

אמר: גם זו לטובה!

פעם אחת רצו ישראל לשלוח מתנה לבית הקיסר

אמרו: מי ילך?

ילך נחום איש גם זו שמלומד בניסים הוא

שלחו בידיו תיבה של אבנים טובות ומרגליות

הלך וישן בדירה אחת

בלילה קמו אותם הדיירים ולקחו את התיבה משם ומלאו אותה בעפר

כאשר הגיע לשם [פתחו את התיבה וראו אותה שמלאה עפר]

רצה המלך להרוג את כולם

אמר: צוחקים בי היהודים!

אמר: גם זו לטובה.

בא אליהו ונדמה לו כאחד מהם.

אמר לו: שמא עפר זה מעפר של אברהם אביהם הוא

כאשר היה זורק עפר היה נעשה חרבות קש חיצים

כמו שנאמר "יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו" (ישעיהו מ"א, ב).

הייתה מדינה אחת שלא יכלו לכבוש אותה

בדקו ממנו וכבשו אותה

נכנסו לבית האוצרות ומלאו את תיבנו אבנים טובות ומרגליות ושלחוהו בכבוד גדול.

כאשר חזרו לנו באותו בית אמרו לו:

מה הבאת בידך שעשו לך כבוד גדול כזה?

אמר להם: מה שלקחתי מכאן הבאתי לשם.

שברו את דירתם והביאוהו לבית המלך

אמרו לו: העפר הזה שבא לכאן משלנו הוא.

בדקו ולא מצאו בו והרגו את הדיירים ההם.

בבלי. ברכות נ"ד

 

משנה. מברך על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה… חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנאמר (דברים ו') ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וגו': בכל לבבך – בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע. ובכל נפשך – אפילו הוא נוטל את נפשך. ובכל מאדך – בכל ממונך. ד"א: בכל מאדך – בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו.

 

גמרא. ס' ע"ב. מאי חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה? אילימא כשם שמברך על הטובה הטוב והמטיב כך מברך על הרעה הטוב והמטיב – והתנן על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת! אמר רבא: לא נצרכה אלא לקבולינהו בשמחה. אמר ר' אחא משום ר' לוי מאי קרא חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה (תהילים ק"א)? אם חסד אשירה ואם משפט אשירה. רבי שמואל בר נחמני אמר מהכא: בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר (תהילים נ"ו) – בה' אהלל דבר זו מדה טובה, באלהים אהלל דבר זו מדת פורענות. רבי תנחום אמר מהכא: כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא (תהילים קט"ז). ורבנן אמרי מהכא: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א').

 

 

 

אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: "כל דעביד רחמנא לטב עביד". כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא מטא לההיא מתא בעא אושפיזא לא יהבי ליה אמר כל דעביד רחמנא לטב אזל ובת בדברא והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא אתא זיקא כבייה לשרגא אתא שונרא אכליה לתרנגולא אתא אריה אכליה לחמרא אמר כל דעביד רחמנא לטב ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא הכל לטובה.

תרגום. אמר רב הונא בשם רב משמו של ר' מאיר וכן שנויה בברייתא בשם רבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל מה שעושה הקב"ה – לטוב הוא עושה. מסופר שרבי  עקיבא היה מהלך בדרך. הגיע לאותה עיר ביקש מלון ולא נתנו לו. אמר: כל מה שעשה ה' לטובה. הלך ולן בשדה. והיו עמו תרנגול וחמור ונר. בא הרוח וכבה הנר. בא החתול ואכל את התרנגול. בא האריה ואכל את החמור. אמר: כל מה שעשה הקב"ה לטוב עשה. בו בלילה בא גייס ושבה את העיר. אמר להם: וכל לא אמרתי לכם כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה?!