"תנועות הנפש בתפילה"/ הרב דוב זינגר
שתלמוד בבלי מסכת תענית דף ב/א
"דתניא לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה"
התרחשות התפילה היא עבודה שבלב. בפועל בגלל שהלב שלנו מכוסה, התרחשויות הלב לא תמיד באות לידי ביטוי כלפי חוץ. וכיצד הלב מבטא את התרחשויותיו? לרוב הביטוי הוא בשפתיים. עבודה שבלב זה אומר שמהות עניינה של התפילה היא להוביל את הלב. כמו שדרשו שחז"ל:
(מדרש רבה קהלת – פרשה ה פסקה א) "הרשעים ברשות לבם … אבל צדיקים לבם ברשותם"
מהותה של התפילה היא שליבנו ברשותנו ואנו יכולים לכוון אותו. התפילה היא "אירוע לבבי", כדי שזה אכן יהיה אירוע לבבי צריך לפנות את הזמן והמקום כדי שיתאפשר ה "אירוע הלבבי. תנועות הנפש בתפילה הם הביטוי הלבבי כפי שהוא מופיע במילות התפילה.
בחרנו לדבר על כמה מתנועות הנפש המרכזיות של התפילה שהם באות לידי ביטוי בתוך המבנה של התפילה בתוך מילות הסידור- שבח, תודה ובקשה.
ראשית נתחיל עם מה שאנחנו פותחים את הבוקר- בתודה. מודה אני לפניך.
תודה זהו הרגש הבסיסי, ואם יש לי רק מילה אחת לומר אז אומר את המילה: תודה.
(מדרש רבה ויקרא – פרשה ט פסקה ז ) "לעתיד לבא כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל כל התפלות בטלות ההודאה אינה בטלה"
מה המשמעות שקרבן תודה לא יתבטל? שכל המילים עתידן להתבטל חוץ מתודה. התשתית של הקיום שלנו מתחיל מהיכולת לומר תודה.
סידור עולת ראי"ה, על תפילת "מודה אני"-
ראשית ההופעה של צהלת החיים מביאה עמה את השמחה העליונה בחדות הקודש, שהיא מתבטאת בכל מלא הודה בבטוי "ההודאה". הכרת התודה לאלהי עולם, אדון כל המעשים, המחיה חיים בטובו, היא אוצר הטוב, הכולל בקרבו את כל התוכן של מילוי החובה וכל התוכן של העידון הרוחני ממלוא תנובת האהבה בחוברת, והנשמה מתנהרת בה ומתמלאה אורה ושמחה. ההוראה הלשונית של חובת הודאה, בבטוי "מודה" ביחוד, משותפת היא להודאה מגזרת תודה, הבאה מתוך הכרת הטובה של המיטיב, ומגזרת התודות והודאה על האמת. והדברים מתאימים זה לזה. צהלת החיים הראשונה, הפוגשת את האדם בהקיצו משנתו ומוצא הוא לפניו עולם מלא וחדש בכל מלואו וטובו, היא מרימה את אור השכל הפנימי להכיר את אור החיים וזיוו ביסודו, ותחת ההשקפה העכורה החמרית, שהיא מוטבעת בטבע הבשר, מתעלה הרוח להשקפה אלהית צחה, לראות את נשמת אור חי העולמים ביפעת מפעלה. והאדם ברגש תודתו מודה הוא על האמת, ומקיים את עומק אמתתה של ההכרה הרוחנית, ומעיד על כל אור החיים והיש, שהוא נובע כלו ממעין הטוב ומקורו, ממקור חסד עליון, המשפיע שפעת חיים לכל המון עולמים וכל יצוריהם
הרב קוק מסביר שבעברית המילה תודה קשורה למילה וידוי. יש קשר בין הווידוי על העובדות לבין היכולת לומר תודה. אם אדם יכול לשים לב כאשר הוא מתעורר בבוקר לקיומו האמתי אז באופן טבעי מגיע רגש התודה, אך אם זה לא מגיע באופן טבעי צריך לעמול ולחשוב על הדברים עליהם יש להודות. "ותרגילנו בתורתך"- עבודת מידות צריך לתרגל, ולכן גם את רגש התודה צריך לתרגל אם הוא לא נובע באופן טבעי מתוך הקיום. כיצד מרחיבים את רגש התודה? מתרגלים את אמירת התודה, ומרחיבים את הרגש בתוך הגוף, שואלים את עצמנו היכן אנו חשים רגש זה בגוף ומאפשרים לתחושה הזאת לגדול. רגש התודה המציף אותנו הופך אותנו לאנשים אחרים (כך בוודאי עוד יוכיחו המחקרים). רגש התודה מתעצם לא רק מול ה'- גם מול האנשים מסביבי, כאשר אני מורגל בלומר תודה לאנשים שסביבי, אני מתאמן בפתיחת רגש התודה מול ה'.
ספר ליקוטי הלכות לרבי נתן מנמירוב – הלכות קריאת שמע הלכה ה
וְזֶהוּ בְּחִינַת כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל י"ק הַלְלוּיָהּ, שֶׁהוּא סִיּוּם סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁהוּא כּוֹלֵל כָּל תְּהִלִּים, הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (מִדְרָשׁ רַבָּה דְּבָרִים פֶּרֶק ב), עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה תְּהַלֵּל י"ק. וזֶה הָעִקָּר לֵידַע שֶׁכָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהַלֵּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה. וְאַחַר כָּךְ צְרִיכִין מִיָּד לְהַלְּלוֹ עַל זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאָנוּ זוֹכִין לְהַלֵּל שְׁמוֹ, שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ הַנְּשִׁימָה, כִּי עִקַּר הַנְּשִׁימָה, שֶׁהוּא הַנְּשָׁמָה, הוּא לְהַלֵּל שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ…
וְזֶהוּ בְּחִינַת כְּפֵילַת הַפָּסוּק, כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל י"ק, כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל י"ק, שֶׁכּוֹפְלִין בְּסוֹף הַהַלְלוּיוֹת, לְהוֹרוֹת עַל בְּחִינָה הַנַּ"ל שֶׁאַחַר כָּךְ צְרִיכִין לוֹמַר כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל י"ק, לְהַלְּלוֹ עַל זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל י"ק
מה מלמד אותנו רבי נתן? שגם על היכולת להודות צריך להודת, שגם זו זכות לא מובנת מאליה אשר נפלה בחלקנו.
ומה עושים כאשר רגש התודה חסום בתוכנו? כמו שכאשר אין לנו קליטה אנחנו מתחברים ל"נקודה חמה אינטרנטית", וזה למשל גם כאשר אנחנו חסרים "קליטה רוחנית" אנו יכולים לחבור לאדם אחר שיהיה בשבילנו "נקודה חמה" ואשר ליבו מחובר לתודה ולקבל ממנו השראה באמירת תודה.
ונעבור לתנועת הנפש הבאה, תנועת ה"שבח"-
תלמוד בבלי, ברכות לב ע"א:
דרש רבי שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך יתפלל.
איך אנחנו מפתחים בתוכנו את התנועה הטבעית של השבח?
צאו החוצה לשדה, לרחוב, הסתכלו על השמים, חפשו דבר אחד שהוא "וואו!" . זה רגע של התפעמות, תחושה שאנו חשים אחרת את העולם. יש בעולם הרבה דברים מפעימים ואנחנו רוצים לשבח את הבורא ולומר: כמה זה נפלא! אצל ילדים בתעודה הציון הטוב ביותר הוא: "ראוי לשבח", למה המורה כותב כך? כי הוא רוצה שאנחנו נשבח את הילד. השבח הוא ראוי לשבח. וגם על זה ראוי קודם לעבוד בין אדם לחברו ואחר כך אפשר להיפתח מול השבח לבורא עולם. הנכונות לשים לב הוא בעצם העבודה שבלב שלנו, העבודה שבלב זה שנהיה אנשים שיותר שמים לב. אדם לבבי- אשם ששם לב ולכן הוא ישבח את מה שסביבו.
פסוקי דזמרא- ליקוטי תפילות של דוד המלך, שהיה שם ליבו על העולם. מתוך ליקוטי התפילות שלו אנחנו לוקחים את הפסוקים המשבחים את הבורא. התפילה הכתובה עוזרת לנו לשים ליבנו. אך זה לא פוטר אותנו לשים לב בעצמנו על מה אנורוצים לשבח את ה'.
ההבדל בין תודה לשבח- בתודה אני מודה על מה שהגיע אלי. השבח שם אותי לרגע בצד ואני מתבונן במציאות ומתפעל על מה שקיים בלי קשר אלי (כמו שאני הולכת לבית ומתפעלת ממנו בלי קשר אם אני אגור שם או לא)
ונעבור לתנועת הנפש השלישית: בקשה.
מה קורה כשאנחנו לא מלאים בכל הטוב שאין לנו יכולת להודות עליו? שם נכנסת תנועת הנפש של הבקשה.
החיסרון בעולם הוא הביטוי לכך שלא הכל שלם. הבקשה שמה לב לחסר. כאשר הלב נפתח מצד אחד הוא מרגיש את כל המלאות שיש בעולם, אך מצד שני גם חש עמוק את החסר שיש בעולם. תשומת הלב נפתחת למה שדורש תיקון ומלאות. אדם שלא חסר לו דבר זה אדם שלא מרגיש את העולם, כי העולם חסר, ולכן זה לא יכול להיות. בקשה היא תרגום של החיסרון והיכולת להתייחס אליו ולעבור ממצב נתון (אני עייף אני רעב וכו') למצב של בקשה. כאשר מתרגמים אותו לבקשה, אנו נותנים תרגום לכאב ולחסר שבעולם לתנועת נפש של תפילה. נכון שבקשה תבוא לאחר רגש של שבח ושל תודה, משום שרגש התודה מפנה מקום לבקשה ,כי שמנו לב למה שקיים ואז מה שלא קיים מופיע. בדרך כל החיסרון תופס את כל תשומת ליבנו ולכן צריך קודם להתוודות על הקיים ואז לבקש.