על הניסים. על המצוות ועל התחדשות/ אורלי מלכיאל
שפת אמת לחנוכה, שנת תרמ"ז
במצות נר חנוכה מתנוצץ הארה מנרות המנורה. שבימים הללו הדליקו על פי נס וכל נס הוא למעלה מהטבע ואין לו מקום וזמן מיוחד אם כן הוא מאיר בכל מקום ובכל עת. אך למה דוקא בימים אלו כיון שהוא למעלה מן הזמן. אך כי לא כל הזמנים מוכנים לקבל הארות שהמה למעלה מן הזמן אך בימים אלו שנעשה בהם הנס הוכנו הימים לקבל ההארות. וזה פירוש בימים ההם בזמן הזה. כי ההם לשון נסתר ומהמה הארות הניסים המתגלים בזמן הזה שנזדכך זמן הזה שנעשה בו הנסים כנ"ל…
ושם חנוכה מלשון התחדשות. וכן איתא שהיה אז חנוכת המזבח. והענין הוא דאיתא קבעום בהלל והודאה. ואיתא במדרשים לא כל מי שרוצה לומר שירה אומר רק מי שנעשה לו נס ואומר שירה בידוע שנמחלו לו עוונותיו ונעשה בריה חדשה…וכמו כן בימים אלו שזכו להלל ולהודות על הנס נמצא בו התחדשו וזה ההתחדשות נשאר לעולם. והטעם שעל ידי השירה יש ההתחדשות. כי הנס הוא פתיחת השורש שלמעלה מן הטבע ושם יש תמיד התחדשות. דאין כל חדש תחת השמש ולמעלה מן השמש יש. ומי שאומר שירה על הנס הוא הוראה שיש לו שייכות ודביקות אל הנס ולכן נמצא בו ההתחדשות. וכן שמעתי מפי מורי זקני ז"ל. עד שתכלה רגל מן השוק שעל ידי נר חנוכה מתבטל הרגילות ויכולין לצאת מן ההרגל והטבע לבוא להתחדשות..
שפת אמת לחנוכה, שנת תרנ"ד
בשם אמו"ז [=אדוני מורי וזקני], שבאר מחלוקת בית הלל ובית שמאי אי מוסיף והולך או פוחת, ואמר שיש בנר עניין המאיר והשורף, והוא לשרוף הפסולת ולהבהיר הפנימיות – אש התשוקה אליו יתברך. ובית שמאי סבר כי מקודם צריך להיות סור מרע וזה פוחת והולך, ובית הלל סבר שהעיקר להיות מוסיף והולך ובזה ההתלהבות המאיר בו מטהר גופו ומבעיר ממילא הפסולת… כי המה באמת ב' דרכים יש מי שהולך בכח הפחיתות של הכנעת הגוף, ויש מי שהולך ע"י תוספות אור הנפש והפנימיות וזה אחד המרבה ואחד הממעיט. וכו'.
תורה אור, האדמו"ר הזקן, מקץ, לג', ג'
הנר הוא נאחז בפתילה דוקא. אבל השמן בלתי אפשר שיאחז בו האור בעצמו כ"א ע"י הפתילה ומ"מ השמן הוא הנכלה בהאור וע"י פתילה א' נכלה שמן הרבה כו'. וכך הנה מעשה המצות בעוה"ז הם בחי' השמן כמ"ש בזוהר בינוקא דבלק. והיינו שמן משחת קדש ששרשו בח"ע ורצון העליון אך שנשתלשלו וירדו בגשמיות בעוה"ז ע"כ אין דרך שיאחז בהם אוא"ס ב"ה כ"א ע"י הפתילה שהיא הנפש האלקית המקיים המצות ואז הוא הממשיך בהם גילוי אוא"ס ב"ה וכמ"ש אשר יעשה אתם האדם שהאדם הוא העושה אותן למצות שממשיך בהן אוא"ס ב"ה. משא"כ חסד לאומים. וזהו ותורה שם בישראל. והיינו ע"י שיש בנפש בחי' מס"נ באחד בק"ש שהוא בחי' בטול לאוא"ס ב"ה. וזהו כמשל הפתילה שבה נאחז האור. והיינו ע"י בטול זה כו' משא"כ בשמן כי הנפש היא רוחנית ויש בה בטול זה משא"כ במעשה המצות עצמן לא שייך לומר כן ולכן האור נאחז בפתילה דוקא אלא שבה ועל ידה נמשך גילוי אוא"ס ב"ה במעשה המצות שמדברים גשמיים והוא כמשל השמן הנכלה באור. וע"י פתילה א' נכלה שמן הרבה היינו כי נשמה א' מקיים ועושה מצות רבים לאין שיעור בשני חייו. והנה מהשמן נמשך הנהורא חיורא שהוא כענין בחי' אספקלריא המאירה היינו בחי' אור ישר. והוא בחי' תר"ך עמודי אור כנ"ל. והנהורא אוכמא נמשך מהפתילה כי נהורא אוכמא היא בחי' אספקלריא שאינה מאירה. והוא ענין אהבת בכל מאדך שנמשך מצד התהפכות נה"ב. כי הפתילה היא נה"א המלובשת בנה"ב. כי זה שהנשמה נק' פתילה הוא דוקא בהתלבשותה בגוף שאז נק' היא פתילה לגבי המצות שהם הנק' שמן לומר שהאור נאחז בפתיל' דוקא כי אז בירידתן למטה הרי הנפש רוחנית והמצות גשמיות. משא"כ בעלותן למעלה בג"ע הרי אדרבה האוא"ס נתגלה לנפש ע"י אמצעות הלבושים הנעשים ממעשה המצות א"כ אז המצות הם כמו בחי' פתילה והנפש היא השמן הנכלה באוא"ס ב"ה ע"י אמצעות הפתילה הם לבושים מהמצות וכו'. אבל בעוה"ז נהפוך הוא שהנשמה נק' פתילה. וכיון שכן שאינו נק' פתילה כ"א בהתלבשותה בנה"ב לכן נמשך ממנה נהורא אוכמא היא בחי' בכל מאדך וכו' בחי' או"ח וממעשה המצות נמשך נהורא חיורא הוא בחי' שמחה של מצוה ושניהם כא' טובים שיש מעלה יתירה בזה כו' ויש וכו' כנ"ל בענין אספקלרי' המאירה ושאינה מאירה. וזהו שהנשמה נק' נר וגם המצות נק' נר. והיינו כי הנשמה היא בחי' הפתילה (בהתלבשותה בנה"ב) והמצות הם בחי' השמן ועי"ז נמשך ב' בחי' אור וכמ"ש ואהבת בגימטריא ב"פ אור. הוא בחי' בכל מאדך ושמחה של מצוה וכמו שבהדלקת הנר מתחלה נמשך ועולה האור שסביב הפתילה שהוא נהורא אוכמא. ואח"כ נמשך ומתגלה הנהורא חיורא. כן מתחלה צ"ל ההעלאה בבחי' בכל מאדך. ואז רוח אייתי רוח ואמשיך רוח גילוי אוא"ס ב"ה על ידי מעשה המצות: והנה ענין העלאת הנרות שהיו במקדש ז' נרות הוא כנגד שבעה מדרגות שיש בכללות עובדי ה'. יש שעבודתו בבחי' אהבה. ויש שעיקר עבודתו בבחינת יראה כו'. ונמשכים מבחי' שבעה רועים המפרנסים כללות נש"י (דאע"פ שכל אחד מקבל מכל השבעה רועים מ"מ יש מי שבחי' זו גוברת בו יותר כו' כמ"ש בזוהר בנוי דאברהם כו' בנוי דיצחק כו'). וענין שמונה נרות דחנוכה הם כנגד שמונה נסיכי אדם וכמ"ש במיכה (סימן ה) אשור כי יבא בארצנו וכו' והקמונו עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם ובגמ' דסוכה (דף נב:) פי' שבעה רועים אברהם יעקב משה כו'.