"עשאום ימים טובים בהלל והודאה"/ אורלי מלכיאל

 

מקורות ללימוד:

  1. מאי חנוכה? דתנו רבנן, בכה' בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון.שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. ( תלמוד בבלי, שבת כב')

 

  1. וענין חנוכה הוא התחלה מה שהאדם מתחיל לחנך עצמו ומזה נשאר קבוע לעולמי עד ע"י שמרגיל עצמו בתשוקה ורצון של ימי הנעורים כש"נ חנוך לנער עפ"י דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". (פרי צדיק לחנוכה,ז)

 

  1. "ואין לנו רשות להשתמש בהם רק לראותם בלבד… וכן איתא שמצוה לראות נר חנוכה. משמע שנרות חנוכה מאירין לכל נפש ישראל שיוכל לראות את עצמו הסתכלות שצריך לכל אדם כמ"ש הסתכל בשלשה דברים… כי מאחר שהיה הנס בנרות הוא להאיר למי שחשכו עיניו מראות. ובגמרא אור הנר יפה לבדיקה חיפוש מנרות דכתיב חופש כל חדרי בטן… פי' חופש חדרי בטן שהנקודה חיות שיש מהשי"ת בכל נפש כדכת' ויפח כו'… מחפשת בחורין וסדקין בנפש האדם אולי ימצא מקום ראוי להתפשט ולהאיר. ממש כאור הנר שמחפש שמן שבפתילה. ובמדרש מפרש מלשון חירות כמו לחפשי ישלחנו. שהנקודה הנ"ל הנקראת נר ה' מגרש ההסתר. אשר אף אם האדם נשתעבד ליצה"ר ואינו מרגיש האמת. יוכל להסתכל בעזרת נר ה' שהוא המצות שנקראים נרות. וגם הביטול לעיקר החיות נשמת ה' כנ"ל. "(שפת אמת לחנוכה,ו).

 

  1. עשאום יו"ט בהלל והודאה. פירוש ע"י שהכירו גודל הישועה מהשי"ת והללו והודו בכל לבבם עי"ז המשיכו הארת הנס לעולם וכן צריך להיות בכל אדם כשמרגיש איזה ישועה ומתגלה הטוב בגודל חסד ה' וכפי השבח והודי' שנותן. כך נשאר אצלו לדורות … (שפת אמת – חנוכה – שנת תרל"ב ג)

 

  1. אא"ז מו"ר זצלה"ה אמר קבעום ימים טובים בהלל והודאה. שתקנו שע"י הלל והודאה יעורר האדם הארת הימים שיהיו נפתחים ומאירים לו. וכן פירש זכר עשה לנפלאותיו להיות נזכר הארת הנסים והנפלאות בכל שנה בימים ההם עכ"ד ז"ל: ( שם, תרל"א, ליל א)

 

  1. עשאום י"ט בהלל והודאה. דכתיב פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה. א"כ אין יכולין להודות עד שנפתח שערי צדק ובחנוכה יש פתיחת שער לכן קבעו המצוה על הפתח לרמוז על פתיחת השער וכמו כן נפתח בנפשות בני ישראל. פתחו לי הוא בעצם האדם כי הנפש משתוקק להלל ולהודות להשי"ת רק נסגר בגוף כמ"ש הוציאה ממסגר נפשי ונר חנוכה רמז מעין אור ביהמ"ק כשבא איש ישראל לבית המקדש נפתח בו שערי הנפש… (שם, תרסג)

 

  1. וזה ענין הלל והודאה. פי' ששבחו על הישועה וזהו הלל. והודאה הוא שהודו אח"כ והבינו שכל מה שהתענו תחת ידם מקודם היה הכל לטובה כנ"ל. וכן יש לבטוח בהשי"ת ולהאמין גם בגלות הרע הזה כי יהפוך לנו הקב"ה במהרה הכל לטובה אמן: (שם, תרל"ז)

 

  1. ימי חנוכה הם ימי הודאה, כמו שכת': וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל… וימי הודאה זה בחינת שעשוע עולם הבא, כי זה עקר שעשוע עולם הבא – להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך ולהכיר אותו יתברך, שעל ידי זה סמוכים וקרובים אליו יתברך. כי כל מה שיודעין ומכירין אותו יתברך ביותר, סמוכין אליו ביותר, כי שאר כל הדברים יתבטלו לעתיד כלם, בבחינת: כל הקרבנות בטלין, חוץ מקרבן תודה(מ"ר צו פט) שלא ישאר לעתיד, רק בחינת תודה והודאה, להודות ולהלל ולדעת אותו יתברך, כמו שכתוב (ישע' יא) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, שזה כל שעשוע עולם הבא" (ליקוטי מוהר"ן תנינא ב,א)

עבודה פנימית:

א. פתיחת שער התודה בעקבות לימוד המקור של השפת אמת, (מקור מספר 6): באיזה מקומות קשה לי להודות, כלפי מי? מה אני צריכה כדי לפתוח את השער. מה יקרה אם הוא יפתח?
ב. התבוננות בשפת אמת (מקור מספר 3) . התבוננות בנרות. התמקדות. איפה אני מזהה בתוכי איכות מאירה? במה היא באה לידי ביטוי? היכן יש איכות בתוכי שהאור שבה אינו מאיר מספיק ואינו בא לידי ביטוי? האם הייתי רוצה שהכח הזה בתוכי יאיר יותר? מה יאפשר את זה? איזו עשיה זה יוליד? נסי לדמיין את האיכות הזו מאירה בצורה בהירה וחזקה יותר? דמייני לפרטים איך זה יראה במציאות. מה יהיו הביטויים של זה. לשים לב האם עולה התנגדות או שזה בסדר ואפשר להתפלל על חידוש ההארה הזו.