שיעור לבתי הספר- מניעות בתפילה/ רחלי וינשטוק
ש
נפתח בהפעלה בדרמה:
אפשרות 1- תלמיד אחד מציג יהודי שמתפלל. ושלושה תלמידים אחרים מציגים את המחשבות המסיחות את דעתו מהתפילה. המחשבות צריכות ממש להציק לו, והתלמיד המתפלל צריך להילחם נגדם. הקהל (שאר התלמידים) יכולים לתת רעיונות למחשבות שמפריעות להתפלל, וגם להיות ה"מעודדים" בקרב.
אפשרות 2- לבחור שני נציגים מהכיתה. להושיב אותם בשני הקצבות של הכיתה. לומר לאחד מהם שעליו לחשוב על משהו שהוא רוצה לומר לתלמיד השני היושב בקצה הכיתה, ועליו להגיע אליו לומר לו. שאר התלמידים תפקידם להפריע לו ולמנוע אותו מלומר לו את הדברים והוא צריך להיאבק בהם, להצליח להגיע אל התלמיד השני ולומר לו את הדברים.
לפתוח שיח בכיתה: אלו מחשבות משיחות את דעתנו מהתפילה? מה מפריע לנו להתפלל? אפשר לרשום על הלוח את מה שהתלמידים אומרים.
לכתוב על הלוח את הפסוק "סַכֹּתָ בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה"(איכה,ג). הפסוק מדמה את המחשבות המפריעות לנו להתפלל כענן. מה הדימוי שלכם למה שמפריע לכם להתפלל? אפשר לחלק דף וצבעים ושכל אחד יצייר את הדימוי שלו למה שמפריע לו להתפלל.
לפתוח שיח נוסף: מה עוזר לכם להתרכז בתפילה? (לכתוב את העצות על הלוח) קחו את הדימוי שציירתם: מה יעזור לדימוי הזה להפסיק להפריע לי בתפילה? לדוגמא: הדימוי של ה"ענן"- צריך להסיט אותו בידיים וכו'.
לחלק אותם ל5 קבוצות, כל קבוצה מקבלת מקור אחד עם הסבר של עצה אחת להתמודד עם המחשבות הזרות בתפילה (מתוך סיכום השיעור של הרב דב). על הקבוצה להכין הצגה המתארת את דרך ההתמודדות של העצה הנ"ל עם הסחות הדעת בתפילה, שההצגה כוללת דוגמא ליישום העצה.
דיון בכיתה- איזה עצה הכי דיברה אליכם? איזה עצה התחדשה לכם?
דוגמא היסטורית להתמודדות עם מחשבות זרות, להקריא לתלמידים את הקטע הבא:
ליל שבת ה' באייר התש"ח (אור לו' באייר). באותו אחה"צ הוכרז בתל אביב על הקמת המדינה . באותו בוקר פרצו טנקים לתוך כפר עציון, הלוחמים נכנעו ונטבחו, רק ארבעה נמלטו. בלילה הקודם פונו פצועים מכפר עציון למשואות יצחק . דב קנוהל היה אחד מהם. למחרת נכנעו יתר היישובים והלכו אל השבי.
ואלו דבריו של דב קנוהל, באתו ליל שבת. מתוך הספר "גוש עציון במלחמתו" עמ' 511-
'חבר בא והודיע כי האנשים מתאספים ברחבה כדי להתפלל בציבור תפילת קבלת שבת. קשה היה לי להתפלל בציבור גם בבוקר קשה היה לי להתפלל. לא השלמתי עם האסון שקרנו ופסוקי התפילה לא התקשרו עם גל הצער והכאב שבא עלינו. לא חשתי בהם ביטוי לאבל הגדול, לא מצאתי בהם מענה לתהיות המרובות. בשעה זו לא יכלתי להצדיק עלינו את הדין. במשך ימים התפללנו לנס שיבוא ונצליח במלחמתנו – ולא זכינו לה זה יומיים מנקדת מחשבה מרה בלבי: — "אילו היינו זוכים וכפר עציון היה מחזיק מעמד עוד שעות מספר יתכן כי ההתקפה היתה נשברת והלגיון היה מסתלק מכאן. אז היו מרבית האנשים נשארים בחיים והגוש היה ממשיך בפעלה למה לא זכינו לכך ?"
"איך אוכל לשתף את תפילתי המבולבלת, המופרעת על יד ספקות רבים, בתפילתו של ציבור, אשר רבים ממנו ודאי יביעו את משאלותיהם ותחנוניהם לקראת העתיד הצפוי להם.
אך החובה, זו החובה הדתית שהורגלתי משחר ילדותי לקבלה ולשאת בה דחתה את הספקות – והצטרפתי אל המתפללים. בקושי יכלתי לעקוב אחרי תפילתו של שליח הציבור דמעות חנקו את גרוני בהזכרי ברגעים של התרוממות הנפש, בעת קבלת שבת ב"נווה עובדיה", בעת שירת "לכה דודי" ו"אנפהא נהירין". הדמעות זלגו מעיני ואתן נפתח בלבי גם פתח להשלמה. בסופו של דבר דובבו שפתי ביחד עם כל הציבור את הפסוק:
"להגיד כי ישר ה צורי ולא עולתה בו"
שאלות לדיון בכיתה על הקטע:
מהו התהליך שעובר דב קנוהל עם תפילתו?
אלו עצות מהעצות שלמדנו הוא מיישם? (לדבר דיבורי אמת- שהוא היה כנה עם עצמו ונתן מקום לתחושותיו הקשות. להכריח עצמו- כאשר גם כשלא היה לו רצון וכוחות לתפילה, הלך אחר החובה הדתית שגדל עליה שהיא אפשרה לו את המפגש. להקשיב למילות התפילה. למצוא עצמו בפסוקי התפילה- שמצא פסוק שדיבר למקום שהיה בו ועזר לו לקבל את הדין.)
דמיינו את עצמיכם בסיטואציה של דב קנוהל- כיצד אתם הייתם נוהגים?
מה אתם לוקחים לעצמיכם מהדברים שכתב דב קנוהל?
לסיכום- שאלת סבב: איזו עצה מהעצות שלמדנו הכי דברה אליכם? מה אתם לוקחים מהשיעור?