logo

"שתי ידיים שמאליות?" מפגש עם שמעון בן שטח/ הרב דוב זינגר

 

 

 

 

 

אסיף במעגל הרחב  /  לבחור דמות אחת מתוך הסיפורים – לפנות אליה בגוף ראשון ולומר לה…

 

*. אני פונה אליכם החכמים, שכבשתם את פניכם בקרקע. אני מצפה מכם שתפנו לשמעון בן שטח ותאמרו לו שזו לא הלכה! תרימו את פניכם ותגידו לו שהלכה לא כמותו. התוספות קובע שלא מעמידים מלך לדין. תרימו פניכם ותגידו לו! פחדתם ממנו יותר מאשר מהמלך ינאי. אחרת גבריאל יגיע, ואבוי לכולנו.

*. אני רוצה לשאול את גבריאל: אתה לא מכיר את התוספות?

*. פונה לשמעון: צריך להיות חכם ולא תמיד צודק.

*. לפעמים שתיקה היא החכמה. רוצה להגן על החכמים המסכנים שהועמדו בין כבוד המלך לכבוד התורה. הם עשו את הדבר הכי נכון, לכאורה. עוד לא הייתה אפשרות תיקון של יציאה להתייעצות! אין חכמה – כשתיקה!

*. שמעון בן שטח – אתה בן חורין אמיתי! מתוצאות והשלכות. תלמד את כולנו.

*. פונה לחמור (של רש"י): השור הופך לחמור. עבדו כחמורו. אתה דמות מאיימת. בעצם אתה שור זדוני עם קרניים, אבל אתה מתחפש! אני רואה מי אתה באמת – ואני אטפל בך!!

*. פונה לרבי יהושע בן פרחיה. בפעם הבאה שאתה מסמן – תסמן לו בשתי ידיים! אחרת לא יבינו אותך.

*. פונה לינאי: אתה מלך! נו, אתה לא צריך להוכיח את זה כל הזמן. אל תחדד את הקונפליקטים. מלכותך לא תפגע אם תיצור גישור בינך לבין העם והחכמים. אל תדחק אותם לפינה!

* פונה לגמרא: למה את מדברת בסגנון כזה? יש משהו קסום בלימוד דרך סיפור, אבל לפעמים את כל כך עלומה, סתומה, מתוחכמת, ורב צדדית – שאני מתרחק מהדברים עצמם. תיקון? את מחוללת מתח של דיני ממונות ושוורים! אני משתגע! מדובר בבני אדם.

*. פונה לגמרא ולר' יהושע בן פרחיה: כואב לי שאנחנו תמיד חכמים אחרי מעשה. תיקון? לשכתב את הגמרא: "…וימין מקרבת כמו אותו תלמיד שקירבתי… כמה דם היה נחסך, איזה עולם טוב יותר היה לנו…".

*. פונה לר' יהושע בן פרחיה: למה אתה כל כך כעסת על תלמידך? האם יכול להיות שזה משום שאמרת: "כמה נאה אכסניה זו"? כשאמרת את זה, הבנת שאפשר לשמוע את דבריך באופנים שונים מאוד. זה הכעיס אותך והציק לך – עד שהרחקת את אותו האיש לכל הרוחות.

*. פונה לקב"ה בורא עולם: למה בראת עולם כזה שאין בו תשובה אחת שעובדת תמיד, פתרון אחד והוראה ברורה. תמיד מלא קונפליקטים בין שמאל לימין, בין מלך לדיינים – כל צעד שנעשה יהיה נכון וטעות. למה הבאת אותנו לעולם כל כך מורכב? אני מבקש שתלמד אותנו איך רוקדים במקום בו השמאל והימין מוצאים שניהם את העיתוי המדויק שלהם. לא מקודם ולא מאוחר.

*. לשמעון בן שטח: מי יודע? אם לא היית הולך עם ינאי ראש בראש אולי לא היינו מגיעים למצב שהחכמים נהרגים? שאתה סבלת? הובלת לקשיים חמורים הרבה יותר!

*. לשמעון בן שטח. לא משנה כמה אנחנו מרגישים גדולים – לא כדאי להתעסק עם משפחה! גם אם אנחנו חושבים שאנחנו נקיים – לא נסמוך על עצמנו. זה נוגע בנו במקום הכי אישי, ואי אפשר לצאת משם!! ועוד משהו: אפשר לסדר דברים בין הגיסים.

*. פונה למלכה – בפליאה: איך ידעת להיות גשר בין בעלה לבין אחיה?! (כשהחביאה אותו).

*. לתלמיד: זה לא כל כך נורא שעיניה זלגו – ושהיית עסוק בזה יותר מהאכסניה. זה לא נורא כל כך! רבי יהושע: למה זה כל כך נורא ומאיים ומפחיד שמפגש אנושי יצרי כל כך קשה ומאיים עליך?

*. פונה לקורא. מזלנו שכך התגלגלו הדברים – ולא יותר גרוע. מי יודע? בטוחני שהקב"ה גלגל את הדברים שבסוף יהיה טוב. הלוואי שנזכה לחיות בעולם בדרך שנצליח להבין יותר את ההתרחשויות שלא מובנות לנו.

*. פונה לחכמים: למה לא הצלחתם לשדר לשמעון בן שטח שאינכם באותו מקום כמוהו?! למה נתתם לו את התחושה שאתם איתו לגמרי? אולי הגעתם למקום שאתם שומרים בפנים את הזיוף, ועכשיו מסובך ומאוחר מדי.

*. פונה לתלמיד (בציניות): מברוק!! אתה מצליח היום הצלחה לא מבוטלת! אולי דרך של ימין מקרבת וימין מקרבת מתקבלת טוב יותר בעולם האנושי מאשר שמאל דוחה?!

*. פונה לתלמיד, לאותו האיש: תפסיק לבלבל את המוח! קח את עצמך בידיים! תפסיק!

*. פונה לחכמים של ימינו בעקבות החכמים של פעם: אולי את ענייני הרגש והמודעות לרגשותיכם – לא נשאיר לעו"ס ולפסיכולוגים? זה יותר מדי חשוב וקובע מציאות. המומחיות לרגש חשובה ונחוצה גם לכם!!

 

 

דברים של הרב דוב

 

פונה לשמעון בן שטח. אני שמח על שתי הידיים שיש לנו. ימין ושמאל. על המורכבות של העולם הזה. בסיפור, שמעון בן שטח הולך על עיקרון חד משמעי, ללא מורכבות של שמאל וימין גם יחד. ינאי מגיע מן הדרך אל הסנהדרין, ושמעון בן שטח מתעמת אתו. שמעון עובד עם שתי ידיים שמאליות – דוחה את ינאי ומתעמת אתו. הרי בסופו של דבר המשפט איננו על ינאי המלך אלא על עבדו. היה בידיו של שמעון בן שטח להוביל את הסיפור הזה אחרת ומתוקנת. היה בידו להעמיד את המלך מול הסנהדרין ולקרוא לפניו את הפסוק. להפגיש אותו במשמעות האישית של מעשי עבדו. שמעון מדלג על הרובד האישי ועסוק בכבוד התורה. כפי שרבנים חשובים (!) נמנעים משטיפת כלים כדי לשמור על כבוד התורה. הם אומרים: זה לא עניין אישי שלי – אני מוכן לשטוף כלים – אבל מה עם כבוד התורה?! ימין ושמאל יחד. אולם שמעון בן שטח מדלג על הרובד האישי ובוחר להודיע לינאי המלך שהוא איננו עומד למשפט לפני בית דין אלא לפני מי שאמר והיה העולם. מישהו העלה בדעתו שהמלך עומד למשפט לפני בשר ודם? שמעון בן שטח הולך על עיקרון – עד הסוף. אולם "עיקרון" – הוא בסך הכול עיקר קטן.

 

הפספוס הזה קורה גם בין שמעון בן שטח לבין חכמי הסנהדרין. הוא פונה אליהם כפי שפנה לינאי המלך: חד וחלק, יד שמאל ועוד יד שמאל – שתיהן דוחות. שמעון לא עשה תהליך עם החכמים. הוא לא העביר להם את הרמקול וביקש שידברו. במקום להביא את מיכאל, הוא מביא ישר את גבריאל. היה עליו לשאול: למה אתם מורידים את הראש? תשמיעו לי את דעתכם! חכמים לא משמיעים את דעתם. שתי ידיים שמאליות וימיניות מרחיקות תלמידים.

 

בסיפור השני מופיע גם יצר. זה לא מקרי שהסיפור מכיל בתוכו יצר. לא רק עם ינאי המלך ועם החכמים צריך לדבר ולעשות תהליך מורכב יותר. החידוש בגמרא הוא שגם עם היצר שווה לדבר. היצר איננו כנגדי – הוא בא להגיד לי משהו. אולי בדברים שלי היה משהו לא נקי? לשמעון בן שטח ולר' יהושע חסרה יד ימין שעשויה לתרום פרופורציה: אמנם ביישו אותי, אבל עד כדי כך? במקום להוציא 400 שופרות מייד (שוב, שתי ידיים שמאליות) אולי אגש לבדוק את עצמי?! הוצאת 400 שופרות מחרישת אוזניים. מונעות כל סיכוי לשמוע את הקול השני – של הזולת – שאינני יכול ואינני רוצה לשמוע. את קולו של היצר, את קול התלמיד. תגובה רועשת כזו מעידה על פחד. הפחד מהיצר כל כך גדול שאני נאבק ונלחם בו בכוחות לא פרופורציונאליים. ר' נחמן אומר שהיצר הולך כמו הלך בדרך עם יד סגורה וקפוצה ואחריו משתרכים ילדים. כולם הולכים אחריו. מדמיינים. משליכים לתוך היד הקמוצה שלו את כל הפנטזיות שלהם. בסופו של דבר, אין ביד כלום. דווקא מפגש עם היצר – ללא פחד ומורא – עשוי לחשוף את הריקנות שלו.

 

למרות שדחיפה בשתי ידיים באותו כוון (דחיפה או קירוב) חזקה יותר, החלטית ורצינית יותר – זה מפסיד את הממד המרכזי של תנועת ימין שמאל בעולם. בסופו של דבר יד ימין היא היד הדומיננטית של רוב האנשים. ימין – חסד מקרבת, שמאל – דוחה מרחיקה. לא יכול להיות שרק גבריאל יפעל במציאות. גם מיכאל חייב להופיע, לתפוס תפקיד. כשהקב"ה ניסה להעמיד את העולם רק על דין – העולם לא התקיים. "האמת והשלום אהבו". ימין ושמאל גם יחד.

 

בימים הללו יש לתלמידים צורך לשמוע עמדה חזקה. קל מאוד להתפתות לדבר בחוזקה. מצאתי את עצמי אומר בישיבה דברים מורכבים יותר מהרגיל. אמרתי את זה ממקום אישי מאוד. התלמידים הגיבו: "סוף סוף אמרת את דעתך"! אותן מילים עצמן שנאמרות בחוזקה ובאופן אישי – נתפסות ונקלטות גם אם יש בהן מורכבות. הפנמה עמוקה של תנועת קירוב ודחייה עשויה לפתוח בפנינו דרך ללמוד איך להפסיד בכבוד. לא תמיד אנחנו מנצחים. הסיסמא "באהבה ננצח" מחמיצה בגלל שהיא רואה רק אפשרות של קירוב, של יד ימין – של ניצחון. לפעמים צריך לדעת להפסיד בכבוד. משה רבנו הרים את שתי הידיים בתנועה של כניעה – ועמלק הפסיד. ארץ כנען קרויה על שם תנועת הכניעה. זו לא ארץ רגילה שניתנת לכיבוש. היא ארץ מיוחדת שנכנעים בפניה. היא דורשת גם כניעה. עבורי החידוש הוא להגיד עמדה מורכבת בחוזקה: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת"! עמדה חד משמעית וחזקה של מורכבות וניגוד פנימי. להגיד מורכבות בכל העוצמה והכוח, להביא אותה פנימה לעולם שכל כך רוצה מסר פשוט וברור של שתי ידיים – ימניות או שמאליות.