שמחת ישראל, חלק ב' – מאמרי שמחה || ר' שמחה בונם מפשיסחא במשנה בפאה (ח', ט'): 'מי שאינו חיגר או סומא ועושה את עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהא כאחד מהם'. והקשה הרבי ר' בונם: אלא מעתה מי שאינו רבי ועושה עצמו רבי וכי היושר שיהא נעשה אח"כ רבי נמצא חוטא נשכר? ואמר משל על זה:   שאדון אחד נסע בדרך וראה עני אחד שיכור שוכב בדרך וצוה למשרתיו שיניחו אותו על העגלה שלו וכשבא לבית צוה למשרתיו שיקחו השיכור ויניחו אותו בחדר יפה וירחצו אותו ויגלחו אותו וילבישוהו כתונת חדש ויניחו אותו במטה יפה ויניחו אצלו בגדים של כומרים וכן עשו. כ"ז בהיותו עדיין שיכור והיה ישן בהמטה. והאדון צוה למשרתיו שכשיקיץ השיכור ילכו תיכף אליו

בס"ד, מקו"ח, ד' חשוון התשע"ה. אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע   וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו  לְיִרְאֵי ה'  וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ                                                       מלאכי ג', טז מפגש 3 – וקנה לך חבר הצדיק הקדוש רבי אהרן גולדשטיין, הרב מברסלב, מגדולי תלמידי רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב, נולד בשנת ה'תקל"ה לאביו רבי משה – רבה של קרסין. עוד בצעירותו אמרו עליו תושבי קרסין: "יפה כח הבן מכח האב", זאת למרות שאביו היה רב גדול ומופלג בתורה ויראת שמיים. גם אביו ראה את מעלותיו הגדולות של בנו ומסר לו את רבנות קרסין בעודו בחיים. רבי נחמן מברסלב שצפה ברוח קודשו במעלותיו של רבי אהרן, רצה שיהפוך לתלמידו. פעם ראה אותו טובל במקווה ואמר לתלמידיו: "הוא טבל יפה, כשיתקרב אלי הוא יטבול יפה יותר". רבי אהרן ואביו

בס"ד  כ'ג מרחשון,  התשע"ה אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע   וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו  לְיִרְאֵי ה'  וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ                                          מלאכי ג', טז מפגש 5 ו א ה ב ת   ל ר ע ך לקוטי תפילות / תפילה לט / תקעה "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו", אֲדוֹן הַשָּׁלוֹם, מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם וְתָשִׂים שָׁלוֹם בֵּין כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וּתְבַטֵּל כָּל מִינֵי מַחֲלוֹקוֹת מִן הָעוֹלָם כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ רִבּוֹנוֹ דְעָלְמָא כּלָּא, כַּמָּה רָעוֹת וְצָרוֹת גָּרְמוּ לָנוּ הַמַּחֲלוֹקוֹת שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט הַמַּחֲלוֹקֶת הָעֲצוּמָה שֶׁנִּתְפַּשְּׁטָה עַכְשָׁו בְּעוּקְבָא דִמְשִׁיחָא, בֵּין כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְהַכְּשֵׁרִים שֶׁבַּדּוֹר, וְנַעֲשָׂה קַטֵּגוֹרְיָא בֵּין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים רַחֵם עָלֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ וּתְשַׁכֵּךְ כַּעַסְךָ מֵעָלֵינוּ, וְתַמְשִׁיךְ רַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ

בס"ד,  ט'ז כסלו, התשע"ה. חבורה מפגש 7 וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ                  וישב לז,ה  שיחות הר"ן רס"ב דע שיש חן, שמי שיכול להשתמש בזה החן הוא יכול לעשות שאלת חלום ולידע עתידות על ידי החלומות. כי בכל החלומות בודאי יש בהם עתידות, רק שיש בהן כמה פוסלת ותבן כמו שאמרו רבותינו, ז"ל (ברכות נה): כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אין חלום וכו' וגם יש חלומות ברורים כמו שכתוב (במדבר יב-ו): "בחלום אדבר בו" ומי שיש לו זה החן הנ"ל חלומותיו צודקים בודאי, אלא שאפילו כששומע חלום מאחר שמספר לו אזי נופל התבן והפסולת מן החלום ועל ידי זה שומע רק החלום המבורר, ועל ידי זה יכול לפתור החלום ולידע העתידות מהם. ויוסף היה לו

בס"ד  י'ד טבת,  התשע"ה וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה  אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ ס"ת: תהלים תשובה חבורה מפגש 9 המנהג: "נוהגים לאמר בסיום שמונה עשרה – קודם יהיו לרצון השני – הפסוק של שמו. המקור:  בכף החיים (או"ח, סו"ס קכ"ב) כתב: "טוב לאמר פסוק אחד מן התורה או מן הנביאים או מכתובים קודם יהיו לרצון המתחיל בשמו וסיים בשמו".    וכן הביא בערוך השולחן (סי' קכב, ח) "…ועוד נוהגים לומר פסוק המתחיל באות של שמו ומסיים באות של שמו".   ספר המנהגים חב"ד עמ' 12 בספר טעמי המנהגים הביא בשם זרע קודש: "טעם שתקנו לנו הקדמונים לומר בסוף תפילת ח"י פסוק שרומז בו שמו של אדם שהפסוק מתחיל ומסיים באותיות התחלת וסיום שמו, כי השם של אדם רומז על בחי' חיותו

בע"ה מפגש חבורה פרשת ויצא 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה'   א.      לימוד-  והנה ה' ניצב עליו  (בראשית רבה, פרשה סט) רבי חמא בר חנינא פתח: (משלי כז): ברזל בברזל יחד אמר רבי חמא בר חנינא: אין סכין מתחדדת אלא בירך של חבירתה, כך, אין תלמיד חכם מתחדד, אלא בחבירו. ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו איש, זה יעקב, כיון שעמד אבינו יעקב. איש יחד פני רעהו, שנתייחדה עליו השכינה, והנה ה' נצב עליו. ר' חייא רבה ור' ינאי חד אמר: עליו- על סולם. וחד אמר: עליו- על יעקב. מאן דאמר עליו- על הסולם ניחא, אלא למאן דאמר עליו- על יעקב, מי מתקיים עליו?! אמר רבי יוחנן: הרשעים מתקיימין על אלהיהם, (בראשית מא): ופרעה חולם והנה עומד על